יפה שעה אחת קודם - פרק 44

מתוך "אשת חיל" - מסע של עומק, רגש ואמת

עברו להן כבר שנתיים ארוכות מאז שהלכת לנו מהעולם

הגשמי, ואני עדיין יושבת ומנסה לאסוף את השברים, אך

לא במובן של ייאוש או עצבות; שברים קטנים, פיסות של

מחשבות, דמיון מה היה קורה לשתינו אם היינו עוצרות רגע

ויושבות לנו לשיחה; אותה שיחה, אותו חיבוק שלא היו שם

ברגע ובזמן הנכון. כמה הייתי רוצה לאחוז באותה שעה

כשעדיין הכול היה אפשרי.

עוצמת עיניי, מדמיינת אותך, מה עבר עלייך בימים שבהם

נלחמת. למרות הכאב העצום, שאפת לאמונה כל כך עמוקה

וגדולה. בימים ההם כל יום נראה לנו כמו נצח. מאמינה

שבסוף אנחנו ניפגש, אני ממש בטוחה בזה. היום אני מרגישה

את התעצומות העליונות שהיו בך. את, שתמיד האמנת בכל

מה שעשית ואמרת, בזאת הדרך נשארו לנו הדוגמאות שלך.

כל יום שעובר עליי בעצם הוא יום בשבילך. בשנתיים

האחרונות אני מנסה לפצות את עצמי על כל שיחה שישבנו

והעצמנו את מהותנו. גם כשאני נזכרת ביום יום באותה שיחה

אחרונה, שבה אני דיברתי ואת רק הקשבת, אני הרגשתי

אותך קרובה אליי ביותר.

אף שהייתה זאת ‘שיחת חירשים‘,

ידעתי שחיכית לי, ידעתי שהיה חשוב עבורך לשמוע את

הדבר החשוב בעולם, והוא שמירה על היקר לך מכול -

הילדים שלך. מתוך רצון ואמונה שמחר תקומי, הבטחתי לך

הבטחה. התחייבתי שאשמור ואטפח את הגן שממנו נקטפת.

אוי, כמה הייתי רוצה לשנות את כללי המשחק. הבנתי כמה

מהות הייתה בך, כמה חשיבות השארת. גם כשלא תמיד

הסכמנו והיו בינינו מחלוקות, שמרנו על כבוד אחת לרעותה.

גם שעה אחת קודם לכתך, בשיחתנו האחרונה, דאגנו לתת

את הכבוד האחרון, זאת הייתה מן סיסמה, קוד שהיה שייך רק

לנו. תודה לך אחותי היקרה, “אשת חיל" שלי, על השנתיים

הקשות והמלמדות; על השיעור העמוק; על הזכות להיות חלק

מהמסלול שנלחמת עליו. תודה לך על הכוח והעוצמות שזרעת

בי. גם כשאת כבר לא נמצאת, הזכויות שלך תמיד לצידי.

איך אוכל להסביר את הכאב שלי, הרי לכולם אני רק מחייכת

ומחזיקה את העולם בשתי ידיי, כי זאת הייתה הבקשה שלך,

ואותה אני זוכרת היטב. בביקור האחרון שלי, יום חמישי,

שבו השמיים הפכו לאפורים, מי חשב שזאת תהיה הפרידה

האחרונה שלנו; הרמת מבט של כאב וביקשת ממני “לא

לבכות", לחשת בקול עייף כל כך, “אני בסדר", “אל תבכו,

זה לא עושה לי טוב". כמה החזקתי את עצמי שלא לפרוץ

בבכי. באותו הרגע כל מה שרציתי הוא לחבק אותך חזק כדי

שאזכור את החיבוק שלך, אבל גם את זה מנעת ממני. באותו

הרגע הרגשתי שאת לא שמחה שאני לצידך, אבל בימים

שחלפו הבנתי שדווקא בזה חיזקת את העוצמה ואת הכוח

שלי, ורק עם זה יכולתי לנצח את כל המכשולים והקשיים

שהציבו לי מהשמיים. אני קוראת להם היום ניסיונות.

תודה לך, תודה שידעת לחזק אותי גם כשלא הייתי מוכנה

לדרך המפותלת רבת המכשולים הזאת. גם כשלא ממש

הבנתי אותך, ידעת להפגין סבלנות ועוצמה. האמיני, עבורי

זאת הייתה משימה, שליחות ומיומנות להרכיב את הפאזל

שלך, למדתי להרכיב אותו בצעדים די מהירים.

הרי בעצם לא היה לי ממש זמן למחשבה, הכול קרה כל

כך מהר. אני מבינה שאלו הצעדים שבהם דהרת כל החיים,

והיום כשאני יושבת וכותבת את הספר המדהים הזה, יכולה

לומר לך שאני מתמלאת יחד איתך, בשמחה עמוקה. יש בי

רצון לצעוק לעולם כולו מי זאת אותה אישה בשם שושנה,

מי זאת הלוחמת הזו אשר לימדה אותי להרים את הראש

ולצעוד בשדה קרב ללא פחדים ובאמונה גדולה. נכון, לקחתי

תרמיל ענק וכבד עם אתגרים לא קלים, ואיתו אני צועדת,

כבר שנתיים בצעדים גדולים ומחפשת את המהות. בדרך

התחזקתי באמונה גדולה הרבה יותר וכל יום אני מתקרבת

לגאולה שלי. כנראה זו הדרך של שתינו, ובה אנחנו הבטחנו

בדממה - ללא מילים, רק דרך היראה של הנשמות - שאנחנו

מנצחות ביחד את הקושי ומתאחדות כמו שלא היינו אף פעם;

צועדות באותו שדה קרב, כשאת ברוחניות בצלילות ובשקף,

ולעומתך אני בגשמיות ובצניעות כמו בנות מלך אמיתיות.

ואם הייתי צריכה לבחור את השעה הכי יקרה בחיי, האמיני

שהייתי עושה הכול כדי לשנות את השעה האחרונה, שבה את

יורדת מאותה הנסיעה שישבנו שתינו ואני ממשיכה במסע,

כמו שנאמר במשנה )אבות ד, יז(: “יָפָה שָׁעָה אַחַת בִּתְשׁוּבָה

וּמַעֲשִיׂם טובִֹים בָּעולָֹם הַזֶּה, מִכָּל חַיֵּי הַעולָֹם הַבָּא. וְיָפָה שָׁעָה

אַחַת שֶׁל קוֹרַת רוּחַ בָּעוֹלָם הַבָּא, מִכָּל חַיֵּי הָעוֹלָם הַּזֶה".

---

אשמח לשמוע אותך 💛

מה הרגשת בזמן הקריאה? איזה משפט נגע בך? כתבי לי – אני קוראת כל תגובה באהבה.